המסורות והמנהגים של חגי החורף הם מגוונים ולא שגרתיים. רובם נעוצים בעידן הקדם-נוצרי. כמה מנהגים ומסורות קדומות של אבותינו אבדו ונשכחו בהדרגה. רק העקשנים והמושקעים מהם שרדו לתקופתנו.
מסורת פיסול הכופתאות בהפתעה
לכל אדם מתכון vareniki מפתיע עם הפתעה: מילויים שונים 150 - מכרוב לגבינת קוטג '. בימים עברו, כפתור, שעועית, מטבע ואפילו חוט יכול להיות הפתעה. כל פריט פירושו שבשנה החדשה אירוע מסוים יתרחש. כפתור פירושו רכישה, שעועית - תוספת למשפחה, מטבע - עושר וחוט - מסע. בימינו הם כבר לא מסתכנים בזה בשיניים שלהם, כך שתוכלו להפתיע הפתעות רכות יותר, למשל, שימו פלפל חריף, ואם אתם ממש לא רוצים להתייסר אורחים, תחזיות כתובות על הנייר.
קותיה נדיבה המדגישה את סוף הצום
בחופשות החורף הוכנו קותיה - דייסה עשויה מדגני חיטה או שעורה או דגנים אחרים (כוסמת, אורז). קותיה עשירה עם תוספות שונות הוכנה לערב הקודש, נדיבה לשנה החדשה הישנה, רעבה (על המים, בתוספת דבש) לאפיפאני. ככל שהיא הייתה עשירה ועשירה יותר, כך התחזית לרווחת המשפחה הייתה טובה יותר. בקותיה הוסיפו אגוזים, צימוקים, דבש, לשפע של טעם. כמו כן, קוטייה נדיבה נחשבה אם נוספו לו שומן מטוגן (בייקון) ובשר.
פנקייקים ועוגות שהודו ואלה שהגיעו לקרול
בתקופת חג המולד (מחג המולד ועד הטבילה) נאפו מגוון עוגות ולביבות. הם גם טיפלו במי שהגיע לקרול. פופולריות במיוחד היו לביבות בג'י עם טעמים שונים. מתכון ישן להגשת לביבות - עם בקר. לשם כך הם לקחו צלעות חזיר, נקניק, בייקון, שנמס תחילה והגברים הוסרו בסיר חרס. אחר כך צלעות ונקניק מטוגנות, חתוכים בעיגולים בשומן מומס ומיישרים לסיר. הבצל מטוגן, הוסיף קמח ונמזג עם מים חמים. כל זה היה מבושל עד כדי שמנת חמוצה והוסיפה לסיר, שאחרי כל המניפולציות הוכנס לתנור להתבשל, ושום מגורד הוסיף לפני ההגשה.
צלייה של חזרזיר בן 2-3 שבועות
בערב וסילייב (כך נהגו לקרוא לזה בימים עברו ב -31 בדצמבר) נהוג היה להניח שולחן נדיב שכל המנות העיקריות שלו היו חזיר. המנה העיקרית הייתה חזרזיר אפוי בן 2-3 שבועות. למרות שהחזיר נחשב לבעלי חיים טמאים על פי אמונות פופולריות, באותו זמן הוא היה סמל לפוריות הארץ ופריון של בעלי חיים. אנשים אמרו על הערב של וסילי: "לאלוהים אין שום דבר טמא - וסילי יקדש את החורף!"
פרחי חג המולד, שפע וזרעים
זו מסורת של האדרת בעלי הבית. צעירים הלכו מבית משפט לבית משפט, ככלל, בחורים צעירים, אבל זה קרה שגם מבוגרים הסתבכו בפעולה. ילדים גם לא נרתעו מגילוי נפש או נדיב, מכיוון שבשביל זה בעלי הבית נתנו להם כסף ואוכל. בצורה של שירים ושירים, המשתתפים איחלו בריאות ורווחה לבעלי הבית ולבית שאליו הם הגיעו. מתקרבת בערב חג המולד ובקפדנות עד חצות, מפוארת בערב הסילבסטר וזורעת למחרת - 14 בינואר.
13 בינואר, נערות ונערים צעירים התחבאו תחת מסכות
ביום זה, צעירים לבשו חליפות (לעתים קרובות הם היו מעילי עור כבש מבפנים) ומסכות, ואם לא הייתה מסכה, הם מרחו את הפנים בפיח או בקמח. היה זה האמין בקרב האנשים כי בין 13 ל -14 בינואר ועד הטבילה, התיר האדון טיולים טמאים בשדות וביערות לכבוד הולדת בנו. לכן אנשים ניסו להתלבש במקסי ובכך הגן על עצמם מפני כוחות טמאים וכאילו מנסים להפחיד אותם בעצמם. כמו כן, גברים צעירים לבושים במסכות כדי להפחיד את הילדות, מכיוון שנשים חוששות מכך.
קותיה למסיבת השנה החדשה החלה לבשל בבוקר
קותיה החלה לבשל מוקדם בבוקר, לאחר שהשרה את גרגרי החיטה בשעות הלילה. ובבוקר הם מבושלים על אש נמוכה כשעה. הדגנים צריכים להיות רכים. יחד עם זה, אדים את הצימוקים וקוצצים אגוזי מלך. יש להמיס דבש, ואם יש רצון להוסיף פרג, אז הוא ספוג מראש שלם במים חמים או נטחן במרגמה. כל המרכיבים מוסיפים לקוטה המקוררת ומתובלים בדבש מומס.
שורף "דידוהי" (סבא)
14 בינואר התחיל בשריפת שד של חציר, שקיבל את השם "דידו" או "סבא". לשם כך הם הכינו ראש לחרף, הציתו אותו, ובעוד שהלהבה בערה, הם שרו שירים, רקדו והתכנסו בקבוצות והלכו מתחת לחלונות הבתים ושרו בצורה קומית: "מי שלא נותן עוגות, אנו נמלא את החלונות!". כאשר הלהבה כבר לא בערה כל כך, זוגות צעירים החלו לקפוץ מעל המדורה, וכך התרחשו טיהור מכל הדברים הטמאים ומשיכת המשמח.
הסתובב בין בתיהם של קרובי משפחה וחברים כדי "לזרוע" תבואה
מסורת מעניינת נוספת שמשמעותה לאחל לבריאות, לרווחה, פוריות האדמה. נהוג היה שרק גברים, צעירים, "יזרעו" תבואה. האמינו שבנות לא יביאו אושר רב כמו גברים. קודם כל הם הלכו לבתיהם של סנדקים. הדגנים ש"פיזרו "את הבית נאספו ונערבבו באביב עם אלה באביב.
מספר עתידות מיושן
אף על פי שהכנסייה לא מסכימה לספר עתידות שונות, המסורות התפתחו באופן שערב ה- 31 בדצמבר היה המוצלח ביותר לספר עתידות. האמינו שהערב אפשר לדעת את העתיד. תמהו בעיקר נערות צעירות שאינן נשואות. אחת מסיפורי ההון הידועים ביותר ששרדה היא על מסרק. לפני השינה, הנערה נאלצה להכניס אותה מתחת לכריתה ולומר את המילים הבאות: "צמצום, מלמל, בוא וסרק את השיער שלי." מי שחולם עליה באותו לילה יתחתן איתה.
או גרסה אחרת לספר עתידות: הניחו חתיכת לחם, טבעת וקר בקערה עם פריטים קטנים שונים וכסו במגבת, כל בחורה מוציאה אחת בכל פעם ומחזירה אותה לקערה. אם תקבל טבעת, בעלך יהיה יפה, אם חתיכת לחם עשירה, ואם הוו דל.
